נא הזן טלפון לקריאת שרות מהירה:

מידע, ספרות אקדמאית והסטוריה


אם מסתכלים על צריכת האנרגיה העולמית, הרי שהמשאב שאנחנו צורכים אותו הכי הרבה הוא הנפט (petroleum), שעדיין שומר על תפקידו המסורתי כמשאב הנצרך ביותר. הנפט עדיין מהווה את מרבית האנרגיה שהעולם צורך (באזור 38-41% מסך צריכת האנרגיה העולמית). אולם, תפקידו של הנפט ירד בעשורים האחרונים. בשיאו, בשנות ה-80, הנפט היווה כ-68% מצריכת האנרגיה העולמית.
בשנים האחרונות אירעו מספר אירועים ששינו מצב זה:

עידן הגז – תפקידו של הגז כספק אנרגיה התעצם בשנים האחרונות בהתמדה – כיום הוא מהווה כ-25% מסך צריכת האנרגיה העולמית (עד לפני עשור רק 17% מצריכת האנרגיה העולמית).

אנרגיה חלופית – מקומה של האנרגיה החלופית הולך ומתעצם בשנים האחרונות. בתוך מקורות האנרגיה החלופית מחפשים בעיקר מקורות מתחדשים (renewable energy) – אנרגיה סולארית, רוח, מים. אנרגיה גרעינית נכנסת גם לקטגוריה זו, אך אורניום איננו מתחדש. לכן לא בכל מקום רואים אנרגיה גרעינית כאנרגיה מתחדשת, לפעמים הדבר תלוי בנסיבות פוליטיות (צרפת מפעילה אנרגיה גרעינית ולכן האיחוד האירופי מגדיר אנרגיה גרעינית כאנרגיה מתחדשת). כיום האנרגיה החלופית בעולם מהווה כ-8% מסך צריכת האנרגיה העולמית.

לצד זאת יש עדיין שחקנים ישנים במגרש:
     
פחם – השחקן המשמעותי בצריכת האנרגיה עד שנות ה-70, אז החליפו הנפט. אולם הוא בכל זאת מהווה נתח שוק משמעותי. זאת משום שפחם הוא קל להובלה (בייחוד לעומת נפט וגז) וגם קל לאחסון. הנפט, לעומת זאת, קשה יותר לאחסון. כדי שהנפט יחליף את הפחם היה צריך להוריד את המחירים בצורה דרסטית (3.5$ לחבית).

בשנים האחרונות מחיר הנפט זינק עד לכדי 147$ לחבית. בגלל המחיר הגבוה יש עידוד בשוק ליצירת תחליפים. יש גם חזרה לפחם, למרות שהוא מזהם (האיחוד האירופי נלחם בתופעה זו). תעשיית האנרגיה החלופית התפתחה בעקבות זאת.

סוגי האנרגיות כולם מתומחרים לפי האנרגיה הגדולה ביותר בשוק. אין כיום אנרגיה (שלא מסובסדת ממשלתית) שמסוגלת לעמוד בנפט.
הסיבה לדומיננטיות של הנפט היא כי העולם משתמש בנפט בעיקר בשביל תחבורה. הסיכוי
להחלפה תלוי בגז. חושבים שבשנים הבאות יקרה לגז מה שקרה לנפט בעבר. אם ימצאו
כמויות גדולות של גז (שעתה עידן הגז רק מתחיל) אז הוא ייוותר זול מאוד. הנפט הוא
דומיננטי יותר כי עד עכשיו השתמשו רק בו. הצפי הוא שתפקידו של הגז יעלה (ל-35%
בערך) ותפקידו של הנפט ירד.

האנרגיה במזרח התיכון

רוב הנפט העולמי נמצא במזרח התיכון – כ-60%
מעתודות הנפט הכלכליות העולמיות נמצאות במזרח התיכון. לסעודיה יש כרבע מעתודות
הנפט העולמיות. אחר כך נמצאות קטאר, איחוד האמירויות, עיראק ואיראן. דומיננטיות זו
התקיימה עד 2008, כאשר מדינות הנפט המזרח-תיכוניות היו הדומיננטיות ביותר בשוק
הנפט.

התלות של העולם במזרח התיכון עלתה בגלל העלייה בצריכת האנרגיה העולמית, בייחוד בגלל עליית המשקים במזרח הרחוק. בגלל זה נוצרו המאבקים על השליטה במזרח התיכון. מקרה גיאופוליטי קלאסי בשנים האחרונות הוא לוב, שעליה נלחמו המעצמות מאז האביב הערבי בגלל כמויות הנפט הגדולות בה ובגלל קרבתה לאירופה (לכן מחירי הנפט כל כך גבוהים). האיחוד האירופי שאף לשחרר את לוב
מקדאפי מסיבה זו. אמנם, בשורה התחתונה בגלל חוסר הסדר בלוב לא ניתן לסמוך על אספקת
נפט ממנה. את העלייה החדה במחיר הנפט זיהו האמריקאים ב-2008. לכן כדי למנוע זאת האמריקאים החלו לפתח טכנולוגיה, בעיקר בגלל משבר הסאב-פריים. מאז האמריקאים שיפרו את טכנולוגיית ההפקה ואת יכולות השאיבה בארצות הברית.
עד 2020 האמריקאים טוענים שלא יזדקקו לנפט מזרח-תיכוני. גם נפתח צינור נפט גדול בין קנדה לארצות הברית, וקנדה בהדרגה נכנסת לשוק הנפט.

ההשלכות למזרח התיכון היא שארצות הברית צריכה בהדרגה פחות את המזרח התיכון לשם אספקת הנפט שלה. הכלכלה המזרח-תיכונית בנויה על אנרגיה. יש מדינות שבהן שלמעלה מ-95% מהייצוא שלהן הנפט (כווית, איחוד האמירויות), ושאר המדינות גם מייצאות נפט בכמויות עתק (סוריה, למשל מייצאת 50%).
כל המזרח התיכון תלוי בכלכלת גז או בכלכלת נפט (מצרים, איראן, אלג'יריה, טוניסיה וכן הלאה). לכן, אם בשנים הבאות העולם ייבא פחות מהאזורים הללו, תתחולל קטסטרופה מזרח-תיכונית. זאת במיוחד בהתייחסות לריבוי הטבעי העצום במזרח התיכון. יתכן כי סין והודו יפצו על הביקוש, אך יכול להיות שהן ימצאו תחליפים.

בגלל העלייה הדמוגרפית המסיבית, ולאור הירידה הצפויה בשוקי הנפט, המדינות של המזרח התיכון יחוו אבטלה חסרת תקדים. הן ניסו להעלות את הנפט בשביל לספק אוכל לאוכלוסייה הגדלה ותופחת, אך עתה הן צריכות להאכיל כמויות גדולות יותר במחירי נפט שעתידים לצנוח. המשבר הגיאופוליטי יתרחש
בגלל זאת. עד 2020 העולם המזרח תיכוני יקבל זעזוע בגלל התלות הקטנה באנרגיה. היכולת להיחלץ ממשבר זה קטנה בגלל העלייה הדמוגרפית ומיעוט ההשכלה.

הניסיון של העולם הערבי בשנים האחרונות הוא להשקיע בתשתיות ובחינוך. יש הטוענים שהעלייה במחירים בשנים האחרונות בנפט נועדה לספק את המחיר של השקעות אלו. עדיין צריך לשאול את עצמנו האם השקעות המסיביות (שבכלל לא כל המדינות יכולות לבצע אותן) תוכלנה לספק חינוך והשכלה כדי לענות על הירידה הצפויה.